דמודקס הוא טפיל עור (קרדית) נפוץ בכלבים. נמצא בפלורה הטבעית של העור בכמות קטנה וחי בתוך זקיק השערה ובלוטות החלב של הפרווה וניזון מתאי עור מתים ושיער. כמעט כל חיה "נדבקת" בדמודקס בגיל יומיים עד שלושה ימים, על ידי מגע ישיר עם האם תוך כדי יניקת החלב.
לדמודקס מעגל חיים של כחודש ימים הכולל ביצה, לרוה (זחל), נימפה ולבסוף בוגר. הקרדית מבלה את כל מחזור החיים שלה במנח טיפוסי- ראש כלפי מטה, מתחפרת בתוך זקיק השערה או בבלוטת החלב שבפרווה ומעמיקה בשכבת הדרמיס (העור) וכך חשופה הרבה פחות לחומרי הדברה.

מתי המחלה עלולה להתפרץ?
המחלה לרוב מתפרצת בבעלי חיים צעירים שמערכת החיסון שלהם לא מפותחת דיה. התפשטות המחלה עלולה לנבוע ממספר גורמים הכוללים: תזונה לקויה, נגיעות בטפילי מעיים, טיפול בתרופות מדכאות מערכת חיסון (כגון סטרואידים), מצב של עקה (סטרס), לדוגמא: נקבות בייחום או הריון, שימוש בתרופות הגורמות לדיכוי חיסוני, מחלות שונות ואפילו סרטן.
*ישנם גזעי כלבי הידועים כבעלי רגישות גבוהה יחסית למחלה. גזעים אלו כוללים את הפאג, דוברמן, פיטבול, בולדוג, שארפיי ועוד.

מה נראה בפועל?/סימנים קליניים
המחלה עלולה להיות מקומית או מפושטת. מחלה מקומית כוללת לקויות קטנות בודדות כגון קרחות, אדמומיות בעור וקשקשים. מקומות אופייניים כוללים סביב העיניים, צידי הפה והגפיים. מחלה מפושטת תכלול לקות אזורית גדולה מאוד או מספר רב של לקויות קטנות במספר אזורים שונים בגוף, מאופיין בקרחות רבות על העור לעיתים מזוהמות ומפרישות, קשקשים, דלקת של כפות הרגליים, קרחות מסביב לעיניים ולעיתים חום, בלוטות נפוחות וכו'.

אבחון:
חשוב לציין כי לא ניתן לאבחן דמודקס על ידי הסתכלות על החיה. חובה לבצע אבחון רפואי כדי לא לטעות. חיה הסובלת מפטרת, סקביאס או בעיית עור אחרת עשויה להראות סימנים דומים מאד.
כדי לאבחן באופן מדויק את המחלה והטפיל, יבצע הווטרינר מגרדי עור מאזור הקרחות. בפרוצדורה זו מגרד הווטרינר את העור בעדינות באמצעות סכין מנתחים מאחר והטפיל מצוי בזקיקי השיער, המגרד נעשה עד שנראה דימום. תחת מיקרוסקופ בודקים את הדגימה ואם נמצאים בה טפילים רבים, בעיקר צורות צעירות וביצים, הדבר מעיד על נגיעות בטפיל ומחלה.
בדיקות דם לרוב אינן יעילות לאבחון המחלה, אך חשובות במקרים בהם יש ברקע מחלה אחרת או כשל חיסוני.

טיפול:
במקרים מסוימים המחלה עשויה לעבור ללא טיפול, אך לרוב החיה תקבל טיפול מקומי, או סיסטמי (סירופ לפה או זריקות) אנטי-פרזיטי כמו איברמקטין וטיפול תומך לגרד או לדלקות עור משניות.
חשוב לציין – איברמקטין עלול להיות רעיל ביותר בגזעים מסוימים כגון קולי, שלטי, רועה אוסטרלי, בורדר קולי ועוד אחרים כך שאין לטפל בגזעים אלו באיברמקטין לפני שעברו בדיקת 1MDR (בדיקה גנטית המעידה על רגישות לתרופה).

במקרים מסוימים ניתן לבצע טבילה באמבטיות עם חומר מיוחד המסייע בהדברת הטפיל (טיפול לא נעים, לחומר ריח חזק במיוחד).
חשוב לזכור שהמחלה היא כרונית, ולכן הטיפול הינו ממושך ולרוב יארך כ- 6 שבועות עד העלמות הסימנים. יש להמשיך לטפל עד לקבלת שני מגרדים שליליים בהפרש של שבועיים זה מזה.
מקרים קשים ומוזנחים עלולים להיות בלתי אפשריים לטיפול, ולהוביל למוות של החיה מסיבוכים.
מדבק?!
אקריות אלו בד"כ אינן מדבקות לבני אדם או חתולים ובד"כ אף לא מדבקות לכלב בריא במגע ישיר.