הנס של "צ'ילי" – סיפור חנוכה

"צ'ילי", כלבת בורדר-קולי, הובאה למרפאה כבר למחרת היום בו אומצה.(נובמבר 2015) והיא בקושי בת 4 שבועות.

מההתחלה סבלה "צ'ילי" מהקאות ושלשולים. מכיוון שמדובר בגורה בת כחודש, מייד עלה החשד למחלות ויראליות של גורים (כגון פרוו וכלבלבת) למרות שאפשר שמדובר בדלקת מעיים קלה.

בימים הבאים, המצב התדרדר – "צ'ילי" המשיכה לשלשל ולהקיא למרות הטיפול שניתן לה (אנטיביוטיקה, נוזלים ותרופות נוספות). החלטנו לאשפז אותה לטיפול יותר אינטנסיבי, שכלל הזנה תוך ורידית, סוגים שונים של אנטיביוטיקה, נוגדי הקאות ואלקטרוליטים.

אחרי שבוע ימים באישפוז, "צ'ילי" התאוששה מעט – השלשול השתפר, התחילה לאכול מעט, כבר לא הקיאה והוחלט לשחררה לטיפול בבית.

בבית, היא הרגישה קצת יותר טוב, אכלה מעט מזון רפואי, הצואה הייתה תקינה, אך התחילה צליעה שהחמירה בהדרגה, והגיעה עד כדי קושי בקימה והליכה.

בימים הבאים, "צ'ילי" שהרגישה יותר טוב, אכלה ופסקו השלשולים וההקאות, אך היא התקשתה מאוד ללכת. הגב שלה ניהיה כפוף והליכתה נראתה כהליכה "על ביצים", כשהיא אף מועדת מדי פעם.

החשד שמדובר בבעיה ניורולוגית (עם חשד לנגיעות בוירוס כלבלכת) נידון עם הבעלים. החלטנו לשלוח את "צ'ילי" לחוות-דעת נוספת אצל וטרינר-נוירולוג מומחה (במרכז המומחים – חוות דעת).

בגיל 8 שבועות, עברה "צ'ילי" איבחון נוירולוגי שכלל בדיקת CSF (שאיבת נוזל שדרתי לצורך איבחון). האיבחון גילה ש"צ'ילי" סובלת מדלקת של חוט השדרה וקרומי השדרה על רקע ויראלי, שאופינית לנגיעות בוירוס הכלבלבת. האיבחון אושר גם בבדיקות הדם לנוגדנים, שם זוהה וירוס.

איבחון של כלבלבת בגור צעיר, המלווה בסימנים קליניים – נוירולוגיים כל-כך קשים ("צ'ילי" כבר בקושי יכלה ללכת..), הן חדשות רעות מאוד לבעלים. רוב הכלבים במצב זה – מתדרדרים. רק לחלק קטן מהם, אנחנו, הוטרינרים, מצליחים לעצור את המחלה. בדרך-כלל אין שיפור בסימנים הקליניים והכלב נשאר עם הנכות להמשך חייו.

בשלב זה, לצערנו, מתחילים לשקול "המתת חסד". הכלבה בקושי הולכת, נופלת וכושלת בניסיונות עמידה והליכה. על פי הפרוגרמה – מצבה עלול להמשיך להתדרדר.

אך מכיון שעדין לא ניתן הטיפול המומלץ למצב הזה (שכולל בדרך-כלל סטרואידים), החלטנו לתת ל"צ'ילי" הזדמנות נוספת. להעלות אותה על טיפול בסטרואידים (לא מילה "גסה") ולבדוק את תגובתה לטיפול.  כשאנו נאחזים בידיעה שישנם דיווחים על אחוז קטן מן הכלבים, שמגיבים טוב לטיפול זה וחל שיפור מסוים במצבם הקליני.

הטיפול ב"צ'ילי" , בשילוב של סטרואידים ואנטיביוטיקה, החל ביומיים אישפוז והמשיך בבית. לאחר 4 ימי טיפול, התחיל שיפור במצבה. למרות חולשה כללית, הכלבה הלכה מידי פעם ואפילו רצה מעט. במשך 10 ימים מצבה הלך והשתפר, אך עדין הייתה חלשה מאוד (היו חוסרים נוירולוגיים). הייתה נופלת מידי פעם על הצד, הולכת כמו שיכורה עם גב קמור. יחד עם זאת, היא הייתה שמחה, אוכלת ושותה, נותנת צרכים באופן תקין. כשראינו את השיפור במצבה, ניסינו להפחית את מינון הסטרואידים, אך לצערנו, מיד חלה הרעה . נוספו רעידות, גברו הנפילות וחזר הקושי הרב בהליכה…. העלנו שוב את המינון.

יש לזכור ש"צ'ילי" גורה צעירה, שבשל מצבה הבעיתי, לא קיבלה משך כל התקופה המדוברת, שום חיסונים. עובדה שהשאירה אותה חשופה למחלות נוספות.

בלי לדעת אם הגורה תחלים, תוך כדי ידיעה שאולי נאלץ בסופו של דבר לבצע "המתת חסד", המשיכו הבעלים, במסירות רבה, באהבה אין קץ ואולי גם באמונה, לטפל ב"צ'ילי" תוך כדי קשר כמעט יומיומי איתי על מנת לתת לה את הטיפול המיטבי למצבה.

"צ'ילי" המשיכה להשתפר בהדרגה. רק כשהייתה בת 3.5 חודשים התחלנו לתת לה את חיסוני הגורים!  בגיל 5 חודשים כבר כמעט אי אפשר היה להבחין שזו כלבה שעברה טלטלה כה רצינית.

היום, לשמחת כולנו, היא כלבה רגילה, שמחה ומאושרת שממש לא ניכר עליה שהייתה חולה בכלבלבת.