וירוס הפרוו PARVO
פרוו הוא שמו של וירוס הגורם לדלקת חריפה של המעי הדק, שעלולה להביא למוות ללא טיפול נאות ולעתים על אף טיפול שכזה.
הווירוס עמיד מאוד בסביבה החיצונית (יכול לשרוד כחצי שנה) .
הפצה, רגישות למחלה ותסמיניה
הווירוס מופץ בצואה של כלבים נגועים, בזמן מחלתם ועד שבועיים לאחר ההחלמה. הווירוס מדביק כלב בריא דרך הפה – גור לא צריך לבוא במגע עם כלב אחר כדי להידבק אלא מספיק שהוא לדוגמא מרחרח דשא שעליו שאריות צואה מכלב נגוע שנשארו שם מלפני מספר חודשים ואז מלקק את אפו.
גורים שבין גיל 6 שבועות לחצי שנה רגישים ביותר וסיכוייהם לפתח מחלה קלינית (עם תסמינים) גבוהים ביותר. אם זאת חשוב להדגיש שכלבים מכל גיל יכולים להידבק בווירוס ולכן גם להפיצו ללא תסמיני מחלה. גזעים מסוימים רגישים למחלה יותר מאחרים, ביניהם מצויים הרוטווילר, הדוברמן, הפיטבול האמריקאי והרועה הגרמני.
סימני המחלה מתחילים לרוב לאחר 4-7 ימים מרגע ההדבקה וכוללים חוסר תאבון, דכאון, חום גבוה, שלשול (מימי, דמי ומסריח), הקאות, והתייבשות.
הטיפול במחלה
כיוון שמדובר בוירוס ואין תרופה ספציפית, הטיפול הוא בעיקרו טיפול תומך – אשפוז של מספר ימים, עד שהגור יכול לאכול ולשתות בכוחות עצמו מבלי להקיא. באשפוז אנחנו מספקים לגוף את צרכיו הבסיסיים כמו נוזלים (אותם הוא מאבד בכמויות גדולות בהקאות ושלשולים), אלקטרוליטים (כגון אשלגן) וחומרי הזנה דרך הווריד. ניתן גם לתת לגור מנת פלזמה (דם) מכלב בריא אשר מייעלת מאוד את הטיפול ומגדילה את סיכויו של הגור לשרוד את המחלה. הפלזמה מכילה חומרי הזנה וחלבונים מנוזל הדם החשובים לגוף, ונוגדנים נגד ווירוס הפרוו אשר יכולים לעזור לגוף להילחם במחלה, להקל את התסמינים ולזרז את תהליך ההחלמה. במקביל אנחנו נותנים נוגדי הקאות, אנטיביוטיקה (להגנה מפני זיהומים) וחומרים המגנים על מע' העיכול.
חשוב לציין שסיכויי ההשרדות לא גבוהים במחלה זו – 10% ללא טיפול וכ- 60% בטיפול אינטנסיבי.
מניעה
הדרך הטובה ביותר להימנעות ממחלת הפרוו היא לחסן את הכלב בחיסון משושה החל מגיל שישה שבועות. חשוב לדעת שההתחסנות מפני המחלה אינה מתרחשת כבר אחרי החיסון הראשון ושיש צורך לחסן את הגור כ-3 פעמים בהפרשים של שבועיים עד ארבע שבועות. מסיבה זו חשוב להימנע מחשיפת הגור להפרשות של כלבים אחרים עד להשלמת סדרת חיסוני הגור .
אתה חייב להתחבר על מנת להגיב
