כלב ברצועה, רחוק מצרה !
כל בעלי הכלבים מתמודדים עם שתי שאלות מהותיות :
- האם רצוי שכלב יסתובב חופשי?
- האם קשירה או סגירה של כלב הינה התעללות ?
(נציין כי החוק אוסר על כלבים להסתובב חופשי!)
אנשים הגרים בקיבוץ או במושב נוטים לחשוב כי כלביהם מוגנים מפני סכנות. לרוע המזל, אין אמת בחשיבה שכזו.
כלב שאינו קשור ברצועה חשוף לסכנות רבות, ולעיתים כאלו שיחודייות לאזורנו הפתוח והחקלאי :
גניבה, פגיעה מרכב, סכנת פציעות שונות-מחפצים חדים, גדרות תיל, קרבות כלבים , סכנת אכילת רעל ומאכלים מסוכנים (כגון עצמות ), בריחה עקב רעש חזק (למשל רעם התותחים והרקטות באזור עוטף עזה), היעלמות על רקע כלבה מיוחמת או ריח אחר, שלעתים מובילים למקומות רחוקים, מהם אין הם חוזרים.
מה ניתן לעשות על מנת לשמור על הכלב ובו זמנית כן לאפשר לו מידת חופש ותנועה ?
- חצר מגודרת/מתוחמת– הפיתרון האידיאלי לכלב שאינו גר בתוך הבית.
- מכלאה- לא כלא אלא חצר קטנה מותאמת לגודל הכלב וסוגו.
- מוליך כלבים (דוג-ווקר)- אם אינכם בבית שעות רבות, דאגו שיהיה מי שיוציא את הכלב לטיול של כ- 20 דקות. בסוף היום דאגו אתם לפצות את הכלב בעוד טיול ארוך ואיכותי !
- קשירה– רק אם אין ברירה, עדיף לא על בסיס קבוע ולא להרבה שעות, על כבל הרצה מתאים.
במצבי חירום- אין לקשור את הכלב!
אנו מרבים להאניש את כלבנו ולרוב ההאנשה זו נכונה. לכלב יש רגשות. הוא אוהב ותומך, מציית ונאמן לנו. לפעמים אפילו ישן במיטתנו ואוכל מצלחתנו.
ולמרות זאת, חשוב לזכור שכלב הוא חיה אימפולסיבית ואין ביכולתה לתכנן את צעדיה ולקחת בחשבון את הסכנות האורבות לה. אנו, הבעלים, אחראים על רווחתם של כל בעלי החיים ובייחוד לאלה החיים איתנו. הם בוטחים בנו ואנו צריכים לדאוג שדבר רע לא יאונה להם. האחריות עלינו.
נכון, כלבים מאוד נהנים לחפש הרפתקאות מחוץ לבית, כמעט כמו ילדים. אך האם ניתן לילדינו הקטנים להסתובב לבד ברחובות או בשדות, ללא השגחה רק כי הם רוצים זאת? התשובה ברורה. צאו עם כלבכם, טיילו, רוצו ושחקו עמו. כלב הוא חיה חברתית וזקוק לזמן בילוי עם הבעלים.
לסיכום, נסו למצוא את האיזון בין הרצון לאפשר לכלב להיות חופשי ומאושר לבין שמירה על חייו וגופו. איזון זה ימנע ממכם עוגמת נפש, כאב מיותר והוצאות כלכליות לא צפויות.
אתה חייב להתחבר על מנת להגיב
