מלען
מלען
מצאת חיית בר חלשה או פצועה?
1.המנע ממגע מיותר ! – סביר להניח שהחיה נתונה במתח שעלול לגרום למותה . האינסטינקט הבסיסי של הגנה עצמית, עלול לגרום לחיה לתקוף ואף לפצוע את מי שמנסה לעזור לה.
2.הפגיעות הנפוצות בחיות בר הן התחשמלות, דריסות, תקיפות על ידי בע"ח (בדרך כלל חתולים), החזקה לא חוקית של חיות בר והתייתמות. מטרת הטיפול היא להשיב את הבע"ח לטבע. ההשבה נעשית בהתאם להנחיות זאולוגים ואקולוגים של רשות הטבע והגנים והיא תלויה בגורמים כמו נדידה, תנאי סביבה, אקלים, חשיבות אקולוגית וכו'.
3.הכינו תיבה או קופסא עם מכסה וחורי איוורור, מרופדת במגבת, עיתון או חולצה ישנה והניחו בה את החיה. אפשר לעטוף בזהירות את החיה בבד עבה, כדי לא לבוא במגע ישיר וכדי להגן על הידיים מפני הבע"ח. דאגו למקום נעים, שקט וחשוך.
4. צרו עימנו קשר (054-590-7949) , (052-328-5673) או עם רשות הטבע והגנים(*3639).
אנחנו מקבלים כול חיית בר פצועה, נותנים לה טיפול ראשוני ומאשפזים אותה עד לפינוי ע"י פקח למקום המתאים (בית חולים לחיות בר או בחזרה לטבע), כמובן בהתנדבות מלאה למען בעלי החיים.

5.בשום פנים ואופן אין לקחת חיית בר הביתה. נדרש ידע כדי לעזור לחיות הבר להשתקם ולא לגרום להם נזק בטיפול והאכלה שגויים.
החוק במדינת ישראל להגנת חיות הבר :
"לא יחזיק אדם חיית בר שאינה מזיקה ואינה חיית בר מטופחת (חיית בר שטופחה לצורכי גידול בשבי למטרות מסחר והוכרזה ככזו על ידי שר החקלאות) אלא בהיתר החזקה כללי או מיוחד ."
זכרו – מקומן של חיות הבר הוא בטבע !
6.ניתן גם להעביר חיות בר ישירות לבית החולים בסאפרי רמת גן, המיועד אך ורק לחיות בר מוגנות.
זחלי טוואי התהלוכה ודובון הקורים – מסוכנים לא רק לבני אדם
נא להכיר –
טוואי התהלוכה הינו עש המטיל ביצים בסתיו. בדר"כ בקנים על עצי האורן ובחורף בוקעים זחלים שבאביב עוזבים את העץ בתהלוכה ומתגלמים באדמה.
דובון הקורים מעדיף להטיל ביצים על הקרקע או על צמחים שונים באיזורים של שדות ושטחים פתוחים. הזחלים שבוקעים כבר בחורף יוצרים מטווה של קורים לבנים המכסה כאוהל עשב נמוך בשדות.
שני הזחלים דומים – צבעם חום ועל גופם שערות המכילות ארס.
הסכנה –
בבני האדם – מגע עם השיערות הצורבות של הזחלים יכול לגרום לפריחה ולתגובה אלרגית . במקרים קשים – בעיקר במגע עם ריריות הגוף, יכול הארס לגרום לפגיעה חריפה ברקמות. שפשוף העיניים בידיים “נגועות” עלול לגרום לפגיעה קשה בעין עד כדי עיוורון.
גם בע"ח יכולים להפגע בצורה קשה. הם נוטים להסתקרן ולשחק עם הזחלים. מגע עם השיערות עלול לגרום לתגובה אלרגית בעור, דלקת עיניים, לפגיעה בדרכי הנשימה (בשאיפה). במקרה של ליקוק או בליעה עלולה להיות פגיעה נמקית בלשון או בחניכיים.
סימנים קלינים –
הסימנים הקלינים יכולים להתבטא בנפיחות ואדמומיות בעור, הפרשות ואודם בעיניים, ריור והקאות, בצקות ושטפי דם בחלל הפה, קשיי נשימה ובליעה, כאבים, אי אכילה ושתיה.
במקרה של חשיפה יש להגיע בהקדם לטיפול וטרינרי.
הטיפול –
הטיפול הוא בהתאם לפגיעה – טיפול תומך, משכך כאבים, תרופה אנטיאלרגית, אנטיביוטיקה למניעת זיהום, הזנה בצינור,מעקב נשימתי וכו'…
אז אנא, הרחיקו את ילדיכם וחיות המחמד מסביבת הזחל !
מלען – " צרה צרורה "
מהו מלען ?
המלען הוא זרע של צמח ממשפחת הדגניים, הצומח ע"ג שיבולים.
הזרע צורתו כחץ, בעל קצה חד , עטוף זיפים חד כיווניים נוקשים, המאפשרים את הצמדותו ותנועתו קדימה בלבד.
המלען לאן ?
מלענים נוטים להצמד לפרוות בעלי חיים כשאלו מטיילים בשדות (זו דרך ההפצה של הצמח ), והם עלולים לגרום לצרות בשל יכולת החדירה והנדידה שלהם בגוף.
הם עלולים לחדור לתעלת האוזן, לעין – אל מתחת לעפעפיים, בין אצבעות הרגליים, לאף ולדרכי הנשימה ועוד.
המלען הוא גוף זר שחודר לגוף ועלול לשאת עליו חיידקים ופטריות העלולים לגרום לזיהומים קשים ולכאב רב.
הסימפטומים האפשריים:
מלען באוזן
הטייה של הראש לצד אחד, ניעור של הראש בתדירות גבוהה, גירוד האוזן, כאב. היה והמלען מצוי כבר זמן רב יתכנו הפרשות, דלקת ואף דימום.
מלען בכף רגל
ליקוק אובססיבי של האזור, תתכן צליעה, נפיחות, אדמומיות רבה והפרשות. לעיתים אף עלול להווצר אבסס (שק מלא מוגלה ) באזור החדירה, יתכן חום.
מלען בעין
עין אדומה, נפוחה, עצומה או מצמוץ רב. יתכנו הפרשות. עלולה להווצר דלקת עיניים חמורה ולעיתים אך כיב / שריטה בקרנית.
יש לפנות מיידית לווטרינר בכל סימן של עצימת עין או פיחות לפני שייגרם נזק בלתי הפיך לעין העדינה.
מלען באף
עיטושים רבים, הפרשות מהאף (לרוב חד צדדיות מהנחיר אליו נכנס המלען ), לעיתים מלוות בדם.
סיבוכים אפשריים – נדידת המלען לסינוסים או לדרכי הנשימה ולריאות.
* שימו לב: הסימפטומים יתחילו לרוב בפתאומיות ולאחר טיול בשדה. יש לפנות בהקדם לטיפול לפני היווצרות סיבוכים !
אצל הוטרינר:
לרוב הבדיקה נעשית בטשטוש או הרדמה כיוון שהמלען מאוד מפריע וכואב ובע"ח יתנגד לבדיקה.
בשלב ראשון עם זיהוי המלען הוא ישלף ממקומו במידת האפשר. אם המלען חדר עמוק לגוף, יהיה צורך בהליך כירורגי מסובך יותר.
חיסרון נוסף הוא שהמלען (כמו כל חומר צמחי ) לא ניתן לזיהוי בצילום רנטגן ולכן אם יהיה עמוק ברקמות יהיה קשה לזהותו.
מניעה:
המניעה היא הדבר החשוב ובמקרה זה פשוטה:
- להימנע מטיולים בשדות בהם גדלה שיבולת.
- לאחר טיול באזור עם שיבולת יש לסרק היטב את פרוות בע"ח, להרים אפרכסות אזניים ולהסתכל על כפות הרגליים ובין האצבעות.
- היו ערניים לתגובות הכלב לאחר טיול "וחפשו" את הסימפטומים המתוארים.
במידה ומופיע אחד מהסימנים הנ"ל מומלץ לפנות בהקדם לוטרינר כי ככל שהמלען מצוי יותר זמן ברקמה הסיכון לסיבוך ולזיהום עולה.






